טאראס שבצ'נקו הוא המשורר הלאומי של אוקראינה, ואני יליד אוקראינה, שיריו ליוו אותי במערכת החינוך מהגן ועד לבחינה בספרות האוקראינית בבית הספר (יצירותיו נלמדו באופן שיטתי ומעמיק בכיתה ח', כי בכיתות ח' - י' – הלימודים בבתי ספר תיכוניים נמשכו אז עשר שנים – למדנו את הספרות האוקראינית באופן שיטתי לפי התקופות, מראשיתה ועד לאמצע המאה ה-19 בכיתה ח', באמצע המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בכיתה ט', המאה ה-20 בכיתה י')
כשהייתי ילד, היה לי ספר ילדים מאויר עם שירי ילדים של שבצ'נקו (שרובם היו שירים חברתיים). נוסף על כך, האנדרטה לשבצ'נקו בגן הציבורי ע"ש ששבצ'נקו שבחרקוב נחשבת לאחת האטרקציות של היער, מובן מאליו שבכל פעם שטיילתי שם עוד בשחר ילדותי, ראיתי את הפסל ושמעתי מיהו ומהו שבצ'נקו.
הואיל ומדובר במשורר לאומי מחד ומשורר עממי מאידך, רוב שיריו נכתבו במתכונת של שירי עם, ורבים מהם אכן נחשבים לשירי עם. למשל, ביתה ב' שרנו את הישר "הוי מורן באחו, ביופיו פרח הוא" חשבתי שזה שיר עם. כשנתקלתי בו בירחון ילדים "ברווינוק"* (וינקה) וראיתי שזה שיר של שבצ'נקו (אז כבר ידעתי מי זה), מצד אחד התביישתי מאוד בבורותי, ומצד שני התפלאתי והתפעלתי לנוכח העובדה ששירתו של המשורר כובשת את העם עד כדי כך שאנשים רבים חושבים את שיריו לשירי עם. זאת ועוד. השיר "גונח דנייפר, גועה השצף", שהוא למעשה מהווה את פתיחת הפואמה "טרופת הדעת", הולחן ומבוצע כשיר נפרד, ואנשים רבים, לפחות מחוץ לאוקראינה חושבים שזה שיר עממי, וד"א רק בישראל נודע שמו של ד. קריז'ניבסקי שהלחין אותו. ראה את הסרטון ושים לב לתגובת הקהל:
http://www.youtube.com/watch ?v=QLzwxynxr7g
בכיתה ח', כשלמדנו את מפעלו היצירתי באופן שיטתי, למדנו (וחלק מהם קראנו בכיתה) את כל שיריו האנטישמיים, אך לפי תוכנית הלימודים שלנו אף אחד לא טרח לספר לנו על השתתפותו של שבצ'נקו במחאה נגד האנטישמיות הקיצונית בעיתונות שמרנית דאז (והרי כל מי שטוען ללא עוררין ששבצ'נקו היה אנטישמי, מתעלם מהעובדה הזאת). תאר לעצמך אילו רגשות עוררו בי השיעורים האלה, כשלמדנו את הפואמה "היידמקים", שירת הלל למרד ההיידמקים של שנת 1768 ("קולייבשצ'ינה"). ממש שנאתי את שירתו, ועכשיו, לאחר שנודעו לי כל העובדות, אני מבין שעשיתי לו עוול.
כשהתחלתי ללמוד עברית באופן שיטתי, התחשק לי לנסות לתרגם איזשהו שיר לעברית, והשיר הראשון שתרגמתי היה השיר "גונח דנייפר, גועה השצף" שכבר הזכרתי אותו לעיל. זה היה עוד בשנת 1996, והתרגום היה מפלצתי, לאחר מכן ערכתי אותו אינספור פעמים, התיקונים האחרונים נעשו כבר בשנת 2013, כשתרגמתי את כל הפואמה. מאז חלמתי שבבוא היום אתרגם לעברית את כל השירים האנטישמיים שלמדנו בבית הספר, ובאמת תרגמתי את רוב רובם. הייתי חייב את זה לעצמי, היה בזה משהו פרוידיאני.
כשהתחלתי לתרגם שירה אוקראינית, התפלאתי לנוכח ריבוי האלוזיות לשירי שבצ'נקו ביצירותיהם של המשוררים האוקראיניים בני זמננו. ברוב המקרים (כמו בשני שירי פבליצ'קו שפורסמו במקף – "קיננה בי תמיד אדמתי המיוחלת" ו"הזמיר" או בשירה של ליובוב יקימצ'וק "תלמידים בשחור-לבן") הוספתי הערת שוליים שהשיר מכיל אלוזיה ליצירה זו או אחרת של שבצ'נקו, אך הייתי משוכנע שלא אהיה מסוגל לתרגם את השירים המוזכרים, וזאת סיבה נוספת לכך שהיה לי חשוב לתרגם את שירתו לעברית.
לקראת יובל ה-200 להולדתו של שבצ'נקו התחלתי לתרגם את שיריו לספר יובל שהיה אמור לצאת בעברית, ובמקביל הגשתי בקשות לתמיכה לגורמים שונים. לא היה לי זמן לחכות לתשובתם, כי היה חשוב להשלים את העבודה לפני היובל, אך בסוף לא קיבלתי כלום. לפי שעה, אני מתכנן להוציא ספר תרגומים לשירי קטרינה קליטקו – משוררת אוקראינית בת זמננו. נראה בעתיד מה אפשר יהיה לעשות עם שירי שבצ'נקו שתרגמתי עד עתה. הואיל ושנת 2014 הוכרזה כשנת שבצ'נקו – במידה ולא אצליח להוציא ספר, אשתדל לפרסם כמה שיותר שירים חשובים – בראש ובראשונה אלה שנלמדים כחומר חובה במערכת החינוך ולאה שהולחנו – בכתבי עת ובאינטרנט.
-----------------------------------------------------------------------------------------------
* ירחון ילדים אוקראיני שבתקופה הנידונה היה דו-לשוני. כל גיליון יצא באוקראינית בחודש השוטף, ובחודש הבא הוא יצא ברוסית. בדרך כלל קראתי אותו ברוסית, אבל לפעמים קראתי את שתי המהדורות של גיליון אחד (שהיו זהות לחלוטין), ותוך כדי כך, לראשונה בחיי, נוכחתי לראות שכדי לתרגם שיר תוך שמירה על המשקל והחרוז, צריך קצת לשנות את הנוסח, ומי שמתרגם את השיר מילה במילה יהרוס גם את החרוז וגם את המשקל. זאת ועוד: וינקה – הפרח ששמו משמש כשמו של הירחון – מוזכר לרוב גם בשירי עם אוקראיניים וגם בשירתו של שבצ'נקו.
קִנְּנָה בִּי תָּמִיד אַדְמָתִי הַמְּיֻחֶלֶת,
הַגְּלוּמָה בְּאִמִּי, בְּעַצְבוּת זִמְרָתָהּ.
אַךְ עַל "שְׂפַת אִכָּרִים", כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹד יֶלֶד,
הֶעֱמִידוּ אוֹתִי בַּפִּנָּת הַכִּתָּה.
כֹּה רָצוּ לְשָׁבְרִי, כֹּה הָדְפוּ וְהֶחְרִימוּ,
אַךְ בַּסּוֹף – רַק הַיָּד הַמַּכָּה נִשְׁבְּרָה.
לֹא אֶשְׁכַּח מִזְמוֹרִים שֶׁבָּכְתָה עָלַי אִמָּא,
לְעוֹלָם לֹא אָבוּז לִלְשׁוֹנָהּ וּלְשִׁירָהּ.
צְעִירָה עוֹד הָיְתָה בְּמוֹתָהּ, וְהֻשְׁלַכְתִּי
לָעוֹלָם הַגָּדוֹל לְלֹא אֵם לְבָדָד.
לֹא הָיִיתִי יָתוֹם בְּדַרְכִּי בָּהּ הָלַכְתִּי –
אוּקְרָאִינָה נָשָׂאתִי בַּנֶּפֶשׁ לָעַד.